2.2.10

 
 
לאחרונה אני מחפשת נואשות אחרי האלבום 'הטוב' שלי,זה שמאגד את כל התמונות הכי מוצלחות שצילמתי לאורך השנים,כן השנים ההן,לא מזמן,כשהיו מצלמים על פילם..
בכל מקרה אני מנסה להרגיע את עצמי שאני לא מוצאת אותו כי הוא בטח ארוז איפשהו בגלל שאני בתקופה של בין בתים..במהלך החיפושים מצאתי כל מיני תמונות שבכלל לא חיפשתי(כצפוי)והרבה דברים מעניינים,ומה שבולט לי עכשיו יותר מתמיד,זה כמה מעט תמונות יש לי מתקופת הנעורים,שנים של צילומים ואני מצולמת ככ מעט...
לא יודעת להגיד למה לא הצטלמתי, אבל בסופו של דבר תמיד הרגשתי יותר נוח להיות זו שמאחורי המצלמה,הופכת את החברות שלי למוזות לעת מצוא,מלבישה ומטרטרת ועם השנים מסגלת כושר שכנוע מדהים...היום הן מסתכלות אחורה וזוכרות שהיה כייף,אבל אז הייתי צריכה הרבה פעמים להתאמץ כדי לגרום להן לשתף פעולה עם מה שהיה נראה לעיתים כרעיונות הזויים,למשל לקום ב5 בבוקר כדי לצלם בבית נטוש עם האור הראשון ועוד כל מיני..
מתוך מזוודת הבגדים הניידת שלי היינו שולפות כל מיני שמטעס,וממציאות את עצמנו מחדש.
אספתי נעליים תכשיטים מעילים שמלות כל דבר.בתמונות האלה שאני כן מצולמת בהן אני לובשת שמלות יד שנייה,או של סבתות וכו, חולצת תחרה ומגפיים שעלו שקלים בודדים מהחנות האהובה עלינו -(כתבתי על זה פה ♥)
ועד שיהיו תמונת חדשות הפעם בכיכובי, (אני עובדת על זה) הנה עוד קצת ישנות. 
1993 - עדי ס. לובשת מעיל צמר משנות ה70, ומגפיים מ'עולוצקה' 5 שקלים בלבד!!!
שמלה של דן קסידי חח, נעליים של גזית, 
קולר סאטן עם פרפר שעשיתי בדיוק כמו בקליפ של הוונסה פ. 
גרביוני רשת אדומים!!מעניין מאיפה..מי זוכר
1994- סטרפלס סאטן של אמא שלי,
סנדלי סטילטו וינטג' בצבע ברונזה שנתנה לי ילדה מהכיתה,
הן היו של אמא שלה והיא ידעה שאני אוספת ,וזה גם נורא הצחיק אותה.
1996-חזייה של אמא שלי משנות ה60 או 70,כחולה רקומה פרחים צבעוניים,
חולצה מH&M ומכנס וינטג'
1998- עדי ס. לובשת צעיף שהכרחתי את אמא של קרן לתת לי,
כי הבנתי שברגע שאגזור אותו ב2 מקומות הוא יהפוך לשמלה מדהימה!!!
בגדים של מנגו נראה לי-כן, בשלב הזה מנגו הספרדים מגיעים לארץ, קולר ניטים של פורים.
1999-יד שנייה..סריג מ'עולוצקה' נדמה לי שהוא עלה 2 שקל.אולי 8...מי מסתכל על המחיר?



Facebook Comments

10 אנשים חשבו ש...:

אנונימי אמר/ה...

כהרגלך,פוסט מעולללה ומשאיר טעם של עוד עוד עוד!התמונות מדהימות ומרגיש כאילו אני רואה אותם שוב בפעם הראשונה...

lian אמר/ה...

♥THANK U LOVE♥

עדי אמר/ה...

וואו...
כל כך מזמן וכל כך קרוב
אני ממש זוכרת את היום ההוא שנשארנו לישון אצלי כדי לקום ממש מוקדם לצלם בבית הנטוש ב- 42 עם אור ראשון,
אם אני זוכרת נכון בניסיון הראשון לא הצלחנו להתעורר, אבל בפעם השניה זה הצליח.
ובכלל זוכרת את כל ימי הצילום שכמובן היו כייפים אבל גם מעייפים ואת שאף פעם לא התייאשת והיה חשוב לך עד הפרט האחרון שהתמונה תצא מושלמת, אם זה התכשיט או הבגד, ולהחליף עוד פעם ועוד תמונה ועוד פוזה, ולי לא היה כבר כוח.

אבל אין מה להגיד העקשנות משתלמת
ורואים את זה בכל מה שאת עושה היום.

sefi אמר/ה...

תמונות כל כך יפות של העשור ההוא.
זה מדהים איך כלום לא השתנה או השתנה וחזר.
התאהבתי בתמונה על פסי הרכבת ובמגפיים שלך שם.

lian אמר/ה...

עדי-יש לנו הרבה חוויות מיוחדות....♥♥

ספי-זה באמת מדהים,כי הסתכלתי על התמונות וחשבתי איך הן נראות מספיק עדכניות,ומה שמעניין זה שבעבר בשביל דברים בסגנון של פעם שנורא אהבנו כבר אז-היה באמת צורך לקנות בחנויות יד שנייה,והיום זה מצחיק אבל חברות האופנה פשוט עושות דברים כאלה רק חדשים,זה מדהים אותי כל פעם מחדש.
והכי מצחיק שהמגף אבזמים ההוא נראה ממש בסגנון של החדש שלי-שהצטלמתי בפוסטים הקודמים!!!♥

+A אמר/ה...

את לא מאמינה איזה רעיון הבאת לי...
!like! like! like

lian אמר/ה...

איזה רישעות-לעשות ככה טיזינג!!!!(-:
אני מחכה....

marina אמר/ה...

איזה תמונות מדהימות.. את מצלמת טו-אוב!!! ממש אבל ממש אהבתי את התמונה על פסי הרכבת.. הזווית והאור, מדהים מדהים מדהים!

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

לתמונות מהניינטיז יש תמיד מין איכות מיוחדת, והן ממש משפריצות נעורים ופרשיות שכזאת.
אם זה בגלל השיער, שהוא מלא ומבריק, או בגלל האיפור הדי-מינימלי.
(או הבגדים! היה ברור שמרטינז, גרביונים קרועים וקרדיגנז ענקיים יחזרו.)
ובכלל-תמיד נוסטלגי להיזכר איך התרגשנו בתחילת דרכה של זארה כאן.

lian אמר/ה...

לגמרי!על הכל!(:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...