שוק ה(מ)פשפשים!
האם השם הזה שוק הפשפשים הוא בעצם נגזרת של הפועל 'לפשפש'?
מאז ומעולם היה לי כישרון לנבירה ופשפוש, רק תנו לי ארון בגדים קופסאות תכשיטים, ארגזים,חנות עמוסה בערימות של פריטים ואני מאושרת!
הקורבן הראשון היה הארון של סבתא, כבר מגיל צעיר מאוד בדקתי אותו לעומק,מגירות נעליים נפתחו, קופסאות תכשיטים נפרצו,שמלות מעילים וחגורות נמדדו, במשך השנים עשקתי את הארון הזה בקביעות, כשאזל המלאי, עברתי לארון של הסבתא השנייה, הייתי כבר מבוגרת יותר והיא נהנתה להעביר לי את הבגדים הישנים התפורים ביד-תפירה עילית, לספר לי את הסיפורים,מאחורי כל שמלה היה נשף שאליו הוזמנה, החליפות הועתקו ישר מדפי "ווג" ונתפרו בבדי ייבוא יוקרתיים של "הולנדר", לחליפה הותאמה נעל וחגורה בהזמנה אישית,כפפות וכמובן תיק תואם.(תמונות באחד הפוסטים הבאים..)אחחח....אלו היו ימים.....מה הפלא שגדלתי להיות פאשיוניסטה מדופלמת,לא?
בהמשך עברתי לארון של הדודה והסבתא הגדולה, אלו אוצרות מצאתי שם!!החגורות,המעילים! איזה אושר! את החיפושים המשכתי במרתף המעט מעופש בבית הוריה של חברתי הטובה עדי-היינו יוצאות משם עם קוצר נשימה אבל תמיד הייתי מוצאת משהו מעניין.
שרשראות וחולצה מסבתא סיגרייה מהקופסא של אבא של עדי עפר-1995
אני בקומבניזון וינטג' מדהים מאחת הסבתות-נראה לאחרונה בתמונה זו ומאז אבדו עקבותיו....
כל המשפחה והחברות ידעו: אם מוצאים איזה פריט אספנות, כזה שאף אחד לא רוצה כבר,מעבירים אלי...
כמה שיותר עתיק יותר טוב!
עדי סלס בעליונית משי ורקמה בעבודת יד-על הגג בנירית אוקטובר 1993
כמובן שאימא שלי הייתה פחות מרוצה מהארכיון הזה שהחזקתי בבית, אבל היא ידעה לתכנן לי חדר ארונות אישי מאחר שכבר בגיל 4 היה לי תחביב שאפשר לקרוא לו-'צהריים של פורענות' – כל יום בזמן שהיא הייתה מנמנמת את מנוחת הצהריים, אני הייתי מוציאה את כל הבגדים מהארון שלי על הרצפה, ומודדת את כל השמלות והחליפות....
במקביל, בתחילת שנות ה90 צצו להן הסנוניות הראשונות של חנויות הוינטג' בארץ,מה שנקרא חנות יד שנייה, המיתולוגית והמפורסמת מכולן היא כמובן "אובססיה" בשינקין,חנות מקסימה שהציגה בחן פריטים מובחרים ומיוחדים באמת. הייתה עוד חנות שאני לא זוכרת את שמה בדיזינגוף, אבל הכייף האמיתי היו חנויות היד שנייה שלא נפתחו מתוך חזון אופנתי, לאלו הדבקנו החברות ואני את הכינוי- 'חנות עולים' , אני מניחה שבעצם הקשר היחידי לעלייה לארץ היה שהבגדים הגיעו מעולים חדשים שרצו להיפטר מהם, ולאו דווקא קנו בחנות....
זה היה גן העדן האמיתי!!!!! חנות העולים הראשונה התגלתה לנו בשלהי 1993, בכפר סבא, ממש מול גלידה פינגווין המפורסמת ,החנות הפכה מוקד שבועי לעלייה לרגל.
חולצת כותנה וקרושה מ"אובססיה בשינקין" מכנסיים ומגפיים 'עולוצ'קה' 1994
קראנו לה בשם המתבקש ' עולוצ'קה' . היו שם ערימות של בגדים מגובבים אחד בשני,נעליים תיקים,מעילים,מלא מלא אבק וריח נפטלין שגרמו לי לאלרגיה קשה,אבל השוס היה המחירים! לא רק שמצאנו מגפיים אורגינליות משנות ה70, הן עלו 14 שקלים!!!!מכנסיים ב2 שח, תיק בחמישה....
עדי סלס בחולצת שכבות היפית שאמא שלי תפרה וגינס 'פדלפון' של JOY דגם שהיה מאוד קשה להשיג
*שמלה של אמא של קרן ומגפיים מ'עולוצ'קה' יולי 1993
עדי במכנסי ויניל משניקין וגופיית מחוך - כותנה רקומה בחרוזים בסגנון עתיק, מאי 1994
קרן-הכל יד שנייה ,משקפיים מאמא..
חלק מהדברים נלבשו עם חלק רק הצטלמנו בשביל הכייף, במשך שנים רבות שמרתי את האוסף שלי מכל משמר ורק כשעזבתי את בית הוריי הוא החל להתפוגג,חלק אוחסן במזוודה חלק בארגז שנזרק החוצה ב"טעות"..
אם חשבתי שכבר לא יהיה לי צורך בו הרי שהיום אני מצטערת על כך...דברים מסויימים נשמרו עד היום בעיקר הדברים ה'טובים' שעברו מהסבתות,פריטים מסויימים הם כ"כ חלק ממני שאני אפילו לא יודעת להגיד מאיפה הגיעו אליי.
התמונות פה לא ממחישות עד הסוף את האוצרות שמצאתי,ויש אינספור תמונות אחרות אולי יותר מעניינות,
אבל האמת היא שהאלבום הטוב (כן אלבום!אמיתי, עם תמונות שצולמו על פילם!) מאוחסן איפשהו כי אני שוב בתהליך של מעבר דירה.....מקווה שאמצא אותו בקרוב!
