25.10.09

BE MY BABY
ובאותה אוירה של הפוסט הקודם..ספטמבר 1992 וונסה פאראדי עושה 'קאמבק' והורסת לנו את החיים (ואח"כ גם לקייט מוס...) לצמיתות.
הוידאו קליפ הכי הורס שאי פעם היה-הסטיילינג הכי מושלם EVER!!!!!!!

24.10.09


ואז הגיעה קייט... 
אפשר לומר ללא ספק, שהאלילה הגדולה של שנות העשרה שלי הייתה האחת והיחידה קייט מוס.מהפעם הראשונה שראיתי תמונה שלה –היופי הבובתי המהמם אך לא נדוש,בתוספת המתיקות והחן שעומדים בסתירה לאופייה הפרוע, יצרו סביבה,עבורי- הילה של מסתורין. 

מעבר לכך קייט מוס ייצגה את האנדרדוג,' ילדה קטנה' שהגיעה לשכונה שבה שלטו הגלאמזונות, דוגמניות העל המיתיות- לינדה,סינדי,קלאודיה שיפר המשעממת וחברותיהן.
סוף סוף הייתה מישהי שאני בתור נערה יכולתי להזדהות איתה, ולא רק שהיא הייתה נראית בת גילי, היא גם הייתה רזה בצורה קיצונית!!!נקודה לזכותה מבחינתי!!
מרגע שפרצה לתודעה הציבורית עוררה קייט מוס מחלוקות ואינספור פאנלים דשו ברזון שלה, שנכון שלתקופה ההיא היה חריג יחסית לפחות בקרב הטופ מודלס,אבל למה להיתמם?
דוגמניות האופנה עילית בפריז לא סבלו מעולם ולו מגרם אחד מיותר על עצמות ה1.80 שלהן. בכל מקרה אפשר להגיד שהיום הרזון הזה הוא בגדר הנורמה, ואם למעשה להצלחה שלה יש משקל גדול (משחק מילים חח) בעידוד הגל האנורקטי הזה ,אי אפשר לקבוע חד משמעית, בעיקר, לדעתי, מעצם העובדה שהיא בסה"כ הכול הייתה רזה ועשתה את העבודה שלה, יש כ"כ הרבה גורמים תקופתיים תרבותיים ואחרים ששותפים לתנופה של המראה שהיא הפכה לסמל שלו ונקרא הWAIF LOOK ובהמשך "הרואין שיק"


בכל אופן ,אני הרגשתי בדיוק ההפך! הייתי נערה מתבגרת רזה ששקלה אולי 38 קילו,ורק חלמה על היום שתהיה סיבה ממשית לזה שהיא לובשת חזייה...שלא לדבר על קניית בגדים,אני מדברת על הימים שלפני פלישת הספרדים לארץ, אף אחד לא ידע להגיד פה אקסטרה-סמול, או פטיט, אמא שלי המסכנה שהייתה שותפה לתסכולי עברה איתי חנות חנות ועשתה הכל כדי למצוא לי ג'ינס ליווי'ס במידה שלי,הכי קטן היה מידה 26 וזה היה עליי ענק!!!!

 
כשקייט הגיעה פתאום הבנתי שאולי להיות רזה ונמוכה (כן 1.60 גם אז לא נחשב גבוה..) או במילה אחרת יותר אטרקטיבית ליהיות-'פטיט' זה בעצם לא נורא.


הרגיז אותי שתמיד מתלוננים על העובדה שהחברה מכתיבה לנו ליהיות רזים-שיש לחץ על נערות עם משקל עודף,ומישהי כמו קייט מוס וחברותיה מעודדות את הלחץ הזה ומשפיעות לרעה על בנות כאלה, ומה לגבי הרזות גנטית???אלו שאוכלות ונשארות מכווצות??אנחנו לא סובלות?לנו אין תסביך גוף?תנו לי לחדש לכם-בגיל ההתבגרות נדמה לי שיותר קל ליהיות נערה עם קצת משקל עודף ושופעת במקומות הנכונים,מקסימום אולי לעשות קצת דיאטה פה ושם(לא משהו חריף כמובן),אבל לבת טיפשעשרה רזה ושטוחה אין אופציות!!!

 
רזון בצד,קייט מוס בהחלט ייצגה את השינוי שהתחולל בימים ההם בתפיסת היופי-שינוי שגרס כי אין תבנית אחידה ליופי,ולא צריך ליהיות 'מושלם' בשביל להיחשב יפה, לפעמים 'פגם' קטן יוצר את העניין,כשמתסכלים עליה באמת מבינים שהיופי הוא בתמצית במשהו שהוא מכלול תכונות שלאו דווקא עונות על סכמה ברורה.


 בעיני- היא הייתה פשוט מושלמת. 

לאורך הקריירה הלא קצרה שלה היא שינתה ככ הרבה דמויות,וכל דמות היא מגלמת בשלמות לוכדת את התמצית שלה והופכת אותה לקיימת,זה מה שהופך אותה לדוגמנית מוצלחת כ"כ,היא יכולה ליהיות מתוקה או פרובקטיבית אבל היא תמיד משכנעת,הולכת עד הסוף עם הפנטסיה.
יש משהו ממגנט בקייט מוס ועובדה שתמיד כאילו חיפשו סיבות לדון בה ללא הפסקה,זה התחיל עם הרזון המשיך עם החיים הפרועים והסמים ,החברים הידועים,המסיבות, הבני זוג המפורסמים (ג'וני איך שברת לה את הלב ככה??) וכמובן הסטייל....
ואחרי שהספידו את הקריירה שלה מספר פעמים כולם הבינו שהיא פה כדי להישאר .



וגם התמונה הזו - כי הם הכי מדהימים עלי אדמות!!
איור קייט מוס-קרן רבינוביץ

23.10.09



שוק ה(מ)פשפשים!

האם השם הזה שוק הפשפשים הוא בעצם נגזרת של הפועל 'לפשפש'?
מאז ומעולם היה לי כישרון לנבירה ופשפוש, רק תנו לי ארון בגדים קופסאות תכשיטים, ארגזים,חנות עמוסה בערימות של פריטים ואני מאושרת!
הקורבן הראשון היה הארון של סבתא, כבר מגיל צעיר מאוד בדקתי אותו לעומק,מגירות נעליים נפתחו, קופסאות תכשיטים נפרצו,שמלות מעילים וחגורות נמדדו, במשך השנים עשקתי את הארון הזה בקביעות, כשאזל המלאי, עברתי לארון של הסבתא השנייה, הייתי כבר מבוגרת יותר והיא נהנתה להעביר לי את הבגדים הישנים התפורים ביד-תפירה עילית, לספר לי את הסיפורים,מאחורי כל שמלה היה נשף שאליו הוזמנה, החליפות הועתקו ישר מדפי "ווג" ונתפרו בבדי ייבוא יוקרתיים של "הולנדר", לחליפה הותאמה נעל וחגורה בהזמנה אישית,כפפות וכמובן תיק תואם.(תמונות באחד הפוסטים הבאים..)אחחח....אלו היו ימים.....מה הפלא שגדלתי להיות פאשיוניסטה מדופלמת,לא?
בהמשך עברתי לארון של הדודה והסבתא הגדולה, אלו אוצרות מצאתי שם!!החגורות,המעילים! איזה אושר! את החיפושים המשכתי במרתף המעט מעופש בבית הוריה של חברתי הטובה עדי-היינו יוצאות משם עם קוצר נשימה אבל תמיד הייתי מוצאת משהו מעניין.

 שרשראות וחולצה מסבתא סיגרייה מהקופסא של אבא של עדי עפר-1995


 אני בקומבניזון וינטג' מדהים מאחת הסבתות-נראה לאחרונה בתמונה זו ומאז אבדו עקבותיו....

כל המשפחה והחברות ידעו: אם מוצאים איזה פריט אספנות, כזה שאף אחד לא רוצה כבר,מעבירים אלי...
כמה שיותר עתיק יותר טוב!

 עדי סלס בעליונית משי ורקמה בעבודת יד-על הגג בנירית אוקטובר 1993

כמובן שאימא שלי הייתה פחות מרוצה מהארכיון הזה שהחזקתי בבית, אבל היא ידעה לתכנן לי חדר ארונות אישי מאחר שכבר בגיל 4 היה לי תחביב שאפשר לקרוא לו-'צהריים של פורענות' – כל יום בזמן שהיא הייתה מנמנמת את מנוחת הצהריים, אני הייתי מוציאה את כל הבגדים מהארון שלי על הרצפה, ומודדת את כל השמלות והחליפות....
במקביל, בתחילת שנות ה90 צצו להן הסנוניות הראשונות של חנויות הוינטג' בארץ,מה שנקרא חנות יד שנייה, המיתולוגית והמפורסמת מכולן היא כמובן "אובססיה" בשינקין,חנות מקסימה שהציגה בחן פריטים מובחרים ומיוחדים באמת. הייתה עוד חנות שאני לא זוכרת את שמה בדיזינגוף, אבל הכייף האמיתי היו חנויות היד שנייה שלא נפתחו מתוך חזון אופנתי, לאלו הדבקנו החברות ואני את הכינוי- 'חנות עולים' , אני מניחה שבעצם הקשר היחידי לעלייה לארץ היה שהבגדים הגיעו מעולים חדשים שרצו להיפטר מהם, ולאו דווקא קנו בחנות....
זה היה גן העדן האמיתי!!!!! חנות העולים הראשונה התגלתה לנו בשלהי 1993, בכפר סבא, ממש מול גלידה פינגווין המפורסמת ,החנות הפכה מוקד שבועי לעלייה לרגל. 

חולצת כותנה וקרושה מ"אובססיה בשינקין" מכנסיים ומגפיים 'עולוצ'קה' 1994

קראנו לה בשם המתבקש ' עולוצ'קה' . היו שם ערימות של בגדים מגובבים אחד בשני,נעליים תיקים,מעילים,מלא מלא אבק וריח נפטלין שגרמו לי לאלרגיה קשה,אבל השוס היה המחירים! לא רק שמצאנו מגפיים אורגינליות משנות ה70, הן עלו 14 שקלים!!!!מכנסיים ב2 שח, תיק בחמישה....

עדי סלס בחולצת שכבות היפית שאמא שלי תפרה וגינס 'פדלפון' של JOY דגם שהיה מאוד קשה להשיג
*שמלה של אמא של קרן ומגפיים מ'עולוצ'קה'  יולי 1993


עדי במכנסי ויניל משניקין וגופיית מחוך - כותנה רקומה בחרוזים בסגנון עתיק, מאי 1994

 
קרן-הכל יד שנייה ,משקפיים מאמא..
 
חלק מהדברים נלבשו  עם חלק רק הצטלמנו בשביל הכייף, במשך שנים רבות שמרתי את האוסף שלי מכל משמר ורק כשעזבתי את בית הוריי הוא החל להתפוגג,חלק אוחסן במזוודה חלק בארגז שנזרק החוצה ב"טעות"..
אם חשבתי שכבר לא יהיה לי צורך בו הרי שהיום אני מצטערת על כך...דברים מסויימים נשמרו עד היום בעיקר הדברים ה'טובים' שעברו מהסבתות,פריטים מסויימים הם כ"כ חלק ממני שאני אפילו לא יודעת להגיד מאיפה הגיעו אליי.
התמונות פה לא ממחישות עד הסוף את האוצרות שמצאתי,ויש אינספור תמונות אחרות אולי יותר מעניינות, 
אבל האמת היא שהאלבום הטוב (כן אלבום!אמיתי, עם תמונות שצולמו על פילם!) מאוחסן איפשהו כי אני שוב בתהליך של מעבר דירה.....מקווה שאמצא אותו בקרוב!

18.10.09

OLD BLACK, NEW BLACK

חולצה לא חדשה, שכבר לא חשבתי שאלבש, פתאום מוצאת את עצמה נשלפת מהארון כדי לגרום לי לפנטז שאני נערת גלאם'רוק ,פתאום השחור הוא השחור החדש...
סקיני צמוד מאוד,חגורת ניטים ב5 שקלים,שרשר פנינים מטאלי ישן נושן,
נותן עוד טאץ' קטן וזהו,אין בזה כלום אבל זה נראה לא רע.. 




17.10.09

Girls in the city

איכשהו, הדבר שהכי אהבתי בסדרה המיתולגית 'סקס והעיר' היה הרעיון של החברות הטובות שנפגשות מדי יום (כך נדמה לפחות) לארוחת בוקר -בדרכן לעבודה או לאנשהו, נפגשות לבראנצ', ללאנצ', לדינר.. ואילו אנחנו ה'בנות' נפגשות יותר במסנג'ר או מקסימום בטלפון הנייד...דיווחים בסמס או מייל בליווי תמונות, מפגשון פה ושם,אבל תמיד רציתי שגם אנחנו נמצא יותר זמן למה שנראה ככ בסיסי - להיפגש! ולא מדובר על נשים מרובות ילדים ובעלים...




כל פעם שאנחנו כבר נפגשות הרביעייה הקבועה-אנחנו מחליטות שאין-אין!מעכשיו ניפגש לפחות פעם בשבועיים באיזו מסעדה או קפה...אנחנו נהנות נורא בדייט המשותף הזה, מצלמות, מתכתבות על זה אחכ, ואז שוב החיים חוזרים למסלולם הרגיל.
האם זו העובדה שכל אחת גרה בעיר אחרת? שכולנו נערות קריירה עסוקות? לא יודעת.
האם זה בגלל שהחיים עוברים מהר מדי- ולידינו?אנחנו כל הזמן חושבות שעוד נספיק לעשות מלא דברים,
ככה היינו בטוחות, בגיל 20, שעוד יש מספיק זמן לכבוש את העולם,לעשות קריירה ולמצוא את הבחור שמשורטט בפנטזיה בראש מגיל 12..חלק מזה קורה אבל הרוב לא בדיוק באופן שחשבנו. אז יאללה בנות,להתעורר,
אנחנו צריכות לעשות תחילה ולחלום אח"כ..ולא להפך...

                             
 




 
HOME SWEET HOME







13.10.09








"Je ne sais quoi"
כשחשבתי על הקונספט של הבלוג הבנתי שכמישהי שעובדת בתחום האופנה אני יכולה לספק הצצה אל מאחורי הקלעים של תעשיית האופנה, מכיוון קצת שונה, בנוסף החלטתי שהבלוג "ייכנס" אל ארונות של בחורות שהן לאו דווקא אני,כי מאוד מסקרן אותי הסגנון האישי של אנשים אחרים, לכולנו יש דילמות בענייני לבוש,חלקנו לוקחות את זה ברצינות וחלקנו בגישה יותר קלילה...
המצולמות פה אינן דוגמניות,אין להם גוף מושלם או תקציב מלתחה מעל הממוצע, הן בחורות רגילות בכל מובן מלבד העובדה שיש להן את המשהו הנוסף ,את הדבר הנדיר הזה שאי אפשר להגדיר ובטח שאי אפשר להשיג אם מתאמצים..


כזו היא קרן.
קרן ואני הכרנו בגיל 15, שתינו נרשמנו ללימודי עיצוב אופנה בבית הספר המיתולוגי ויצ"ו צרפת,
ביום הראשון ללימודים היא נכנסה אל הכיתה באיחור - ואני הבטתי בה פעם אחת והתאהבתי.
היא לבשה חולצת קטיפה משנות ה60 בצבע חום דהוי עם שרוולים מתרחבים ופספולים מסרט פפיטה בחום ולבן ,
כשהתחלנו לדבר גילינו שיש לנו הכל במשותף, בעיקר אובססיה לאיורי אופנה, נוסטלגיה-ובגדים "ישנים"....ביום השני ללימודים קרן הגיע לבית הספר עם שק ענק(ענקקקקק!!!) ובו אוסף מטורף של בגדים שהיו שייכים לאמא שלה בתקופה שהיתה נערת זוהר אי שם בשנות ה70!
מה לא היה שם,פריטים מכל הסוגים ומכל העולם, את מחוך התחרה השחור חטפה ננסי הפאנקיסטית,ואת כל השאר סחבנו שתינו בסיום היום עד לתחנת האוטובוס (חתיכת דרך יש לציין!) אני לקחתי הביתה הכל וזו הייתה תחילתה של חברות מופלאה.
קרן ניחנה באיכות החמקמקה הזו-של IT GIRL  שאינה מתאמצת, כשהיא מתלבשת היא חושבת רק על עצמה,מה בא לה,מה היא אוהבת,מה עושה לה שמח. כשהיא קונה בגד,היא יוצאת מהחנות כשהיא לובשת אותו!
קרן רבינוביץ (32) מעצבת אופנה וגרפיקאית, מוכשרת ברמות על, עובדת ב"שילב" כמעצבת בגדי הילדים, הסגנון שלה מגוון ואקלקטי, רומנטי ובוהו שיק, היא משלבת הרבה נוסטלגיה בלבוש, ובאופן כללי עושה שילובים מעניינים ומיוחדים.
זהו אז למה להכביר במילים כשיש תמונות?ביום הצילומים שלנו נתקפנו תחושת געגוע לימים ההם,כשהכל היה תמים ונעשה בשביל הכיף...

כובע ללין , פרח 24/7 

קומבניזון וחגורה וינטג' , גופייה מפריז,חתול-גיזמו

אותו מראה אבל לערב-חגורה טופשופ

דירה קטנה ומטריפה
 לוק  אופייני לקרן הוא מסוג ה"ערבב ולבש" או MIX & NOMATCH..


חצאית GIRL SIXTYNINE, חגורה -בירושה,טי שירט 15 שח...
 סיכת בובה -מעשה ידיה של קרן...



דנים שיק

שמלה H&M,תיק PULL&BEAR

עגילים מחנות יד שנייה

מראה נוסף עם אותה שמלה

סנדלים מנומרות PULL&BEAR

גיזמו וטיגר בלוק מנומר עדכני

במראה העובדת המצטיינת...שמלה קוקאי 

לוח שעם ואיורים על המקרר...


מראה קז'ואל קייצי


חגורה וינטג

שרשרת  DIVA

וגם...

גלדיאטורים-נמאס או לא נמאס מהם?




כאילו מסרט צרפתי

חולצה GIRL SIXTYNINE חצאית וינטג' חגורה BERSHKA ווסט 24/7

מסגרות רטרו מקשטות פינה עם תמונות מהעבר

קרן



Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...