מדי עונה אני פותחת את הארון, מוציאה את כל הבגדים, וממיינת,אני לא באמת מפרידה בין חורף לקייץ אבל בכל זאת מסדרת כך שהדברים יהיו נגישים, כל מיון כזה הוא גם סוג של חיפוש אוצרות שנשכחו, ככל שאני מעמיקה לתוככי הארון אני נתקלת בשרידים מתקופות אחרות שלא יכולתי להעביר הלאה.
פריטים שלא עלו עלי מאז ההריון שאני כל פעם מחפשת פינה לדחוף אותם בארון, ולתייג באופן מטאפורי בקטגוריית- לא אלבש אבל לא יכולה להיפטר...
קטגורייה אחרת היא- 'פריט אספנות' , בעבר היו לי טונות של פריטים בקטגוריה אבל עם השנים הארכיון הדלדל, ובכל זאת מדי פעם אני מוצאת מציאות ושומרת אותן קרוב אלי 'למקרה ש...' כך למשל בשנתיים האחרונות יושבת לי בארון חולצה לבנה עם נקודות שחורות שפתאום הפכה לפריט טרנדי ביותר, או לדוגמא חצאיות מידי של סבתא שלי עם כפתורים בחזית בדיוק כמו שמוכרים היום בכל חנות, ויש גם את הפריטים של 'איזה כייף שקניתי בשנה שעברה ועכשיו זה 'שיא המודה'...'
הנה תקציר הפריטים שהולכים לעבוד אצלי במלתחה בחורף הזה.
*הטרנץ- המעיל הקל הזה מתאים לחורף שלנו, ומתאים לכל לבוש, והוא הפך בשנים האחרונות לפריט מאסט.
*המגף הקלאסי- מגפי עור שקניתי לפני מספר שנים בברצלונה, יש להם חרטום עגול ועקב דמוי עץ ולוק שמזכיר לי את המגפים שקניתי ב14 שקלים ביחד עם קרן חברתי בחנות יד שניה בשנת 1993 (הנה פה), זה מגף סטייל סבנטיז/אייטיזוקייט מוס לובשת משהו בסגנון הזה כבר שנים מה שמחזק את החיבה שלי אליו...אני מודה,הוא יותר יפה במציאות!
*חולצת נקודות, הנה היא בתמונה משנה שעברה....
*אחד מהצבעים החזקים העונה הוא החרדל, שזה צבע מהמם ללא ספק, אבל למי שסובלת מצבע עור בגוון עוף כמו שלי, לא הייתי ממליצה ללבוש חלק עליון בצבע הזה, במקום אני משלבת אותו באלמנטים אחרים השמלה הזו בצבע כחול נייבי והדפס, נמכרה ביחד עם הסרט החרדלי הזה שנותן לה איזה טוויסט מעניין.
*גליץ אנד גלאם- הרוקנרול ממשיך להשפיע על האופנה בשנים האחרונות בכל זוית, מקולקציות סטייל הגלאם רוק דייויד בואי של בית בלמין עד להשפעות הגראנג'יות של נירוונה, העונה באגף הטרנדים החמים לוהט המראה הנוצץ, פייטים ושות', הקרדיגן בתמונה עטוי פייאטים במראה עור נחש הוא פריט שקניתי באביב שעבר בפול אנד בר החביבים עליי. מה שאני אוהבת בו שהפנים שלו עשוי טריקו בצבע אפור מלאנג', מה ש'מוריד' את הטון
,והופך אותו ליותר קולי ולא נוצץ בהגזמה, בשילוב כזה עם גינס וטי שירט הוא אפילו יום יומי.
*גינס בגזרה מתרחבת/פדלפון/פלייר איך שתרצו לקרוא להם, אני תמיד אעדיף רגל מתרחבת על סקיני..בסופו של דבר הם הכי מחמיאים, בקייץ הזה כבר היה לי ברור שאני צריכה זוג, כי עכשיו זה כבר אפשרי ללבוש אותם בלי שאראה כאילו התחפשתי לשנות ה90 או משהו כזה, אז יצאתי למסע חיפושים, אבל זה היה מוקדם מדי, בH&M מצאתי את הזוג הזה אבל גובה המותן לא גבוה מספיק כמו שרציתי, הוא גם לא נמוך אמצע כזה, בכל זאת הם הלכו יפה עם סנדלי פלטפורמה חומות עם עקב עץ וגופייה פרחונית.באחד הימים ישבתי עם חבורת מעצבות אופנה ודיווחתי להן על הרכישה הזו עוד בטרם לבשתי , וכשהגעתי לבושה בג'ינס האלו סחטתי מהן קריאות התפעלות שאישרו שהוא אכן מחמיא!
*הבלייזר או זקט טריקו, כזה או כזה, בצבע שחור הוא פשוט משלים את ההופעה בכל מצב, ובכל צבע אחר הוא יכול לעשות הופעה, יש העונה צבעים מדליקים, פוקסיה ירוק ועוד.....
*תיק מרובע-מזכיר לי תיק ישן שלקחתי לסבתא שלי, הצבע מעולה, חייבת מגפיים בצבע הזה!!!הדפס סוסים אופנתי ברקע כחול..מה עוד צריך?
* ג'ינס הוינטג' הקצת מכוער- בשנות ה90 לבשנות ליווי'ס כפתורים בגיזרה מחרידה,עם מותן קצת גבוהה, ולצבע המיוחד שלהם, גוון תכלת משופשף מאוד קראו USED, הגינסים האלה היו יקרים יותר מסתם ליוויס,הגינס הזה חוזר אם זה בכאלה שנקנו ביד שניה, או ווריאציות על המקור כמו זה בתמונה.
*חולצה גברית- לאחר העדרות של לא מעט שנים, לפחות מהארון שלי, היא חוזרת ובגדול.
החולצה המחוייטת הגברית, (לא זו עם הקשירות והשיפון זה משהו אחר...)
חולצת כפתורים בגזרה ישרה ומינימלסטית שניתן לשלב עם כל דבר, גינס, מכנסיים, חצאיות בכל אורך, מכנסונים מה שתרצו. אני התאבזרתי באחת לבנה ואחת שחורה.
הנה כמה תמונות שצילמתי מאחורי הקלעים של הפקה מקסימה ומושקעת שעיצבה והפיקה קרן שביט עבור 'זמנים מודרנים' של ידיעות אחרונות (יצא לקראת ראש השנה), הלוקיישן גן ארועים מיוחד במינו "הבאר של סבא" , את ההפקה עצמה ועוד אתם יכולים לראות בבלוג של קרן- "טוב ויפה"
מכירים את זה שאתם חושבים על משהו מהעבר, שנזכרתם בו סתם ככה ולא חשבתם עליו המון זמן?
ואז פתאום אתם רואים את המשהו הזה בעיתון/טלוויזיה או שמישהו מדבר על זה זה בדיוק מה שקרה לי עם אחד הדברים שנורא נורא אהבתי בילדותי, אין לזה שם בעברית ואני לא חושבת שהיה את זה בארץ, אחת הדודות (מעצבת אופנה) שידעה שאני מאוד אוהבת אופנה ואוהבת לצייר וכו שלחה לי את זה במתנה מארץ הפלאות, AKA אמריקה...
בדיוק לפני כמה ימים נזכרתי בזה, וניסיתי לתחקר את אמא שלי אם היא זוכרת פרטים על הדבר הזה, שאני יודעת שחלקים ממנו עוד היו אצלי בשימוש בתחילת הניינטיז,אבל כל הסט עצמו הלך לעולם הצעצועים האבודים....
לא ידעתי איך קראו לזה בכלל, אז אפילו לא ניסיתי להריץ חיפוש ברשת, ואז פתאום בעודי מהדקת בפינטרסט
מישהי העלתה את אחת התמונות האלה, ובום!!! הנה זה!!!!!
יש את הדברים האלו שנותנים לך זבנג של רגשות מעידן אחר, וזה בדיוק אחד מאלו, מבט אחד בערכה הורודה הזו ואני חוזרת להיות ילדה, שומעת מוסיקה באוזניות של הווקמן מציירת ושקועה בעולם שכולו שלי.
אז מה זה בעצם? כמו עוד המצאות מופלאות השנות ה70/ 80 גם פה האמצעים היו פשוטים, נייר, עיפרון ופלסטיק....בוחרים את החלקים שרוצים, שמלה או מכנסים, חולצה וחצאית, בוחרים דוגמנית!
מניחים בחלק המוגדר כמו בתמונה,מעל מניחים דף ציור, ועוברים עם העפרון כשהוא בחצי שכיבה,דומה לחוברות הקסם (אלו שהיו דפים לבנים שהופכים לציור אחרי שעוברים עם העפרון, זוכרים??? הייתי מטורפת על זה כמובן)
זהו יש לנו דמות, מה שבאמת היסטרי במשחק הזה, שלא רואים באף תמונה שהצלחתי למצוא הוא שמאחורי כל חלק כזה, יש תבליטים של בדים שונים, מפרחים עד משבצות, פסים של מיסוני וכו וכו, אינסוף,
בהמשך הייתי משתמשת רק בצד השני עם ההדפסים באיורים שלי (בקרוב אמצא אותם בארגזים..כשנעבור דירה).
תמיד מדהים אותי לראות איך הדברים הכביכול חסרי חשיבות מהעבר/ילדות שלנו מעצבים את מי שאנחנו בבגרות, עבורי זה אחד הדברים שגורם לי לתחושה החזקה הזו.
או לקרוא את הפוסט..בכל מקרה זה לא משנה כי מרגע שתלחצו זה אבוד...
הובא לידעתי שיש עדיין אנשים שלא מכירים את זה!אז החלטתי לשתף,
מה זה הפינטרסט הזה? אז ככה, מדובר באפליקציית שיתוף חסרת גבולות, כולנו משוטטים באינטרנט ונתקלים בכל מיני אימאג'ים שאנחנו אוהבים, יש כמובן כל מיני צורות כדי לשתף אחרים במציאות שלנו,
אם זה פייסבוק, טאמבלר או עוד כל מיני שאני זקנה מדי מכדי להכיר ולזכור אותם,
הפינטרסט משמש סוג של לוח השראה ענק!
כל אחד יכול להצטרף ול'אסוף' תמונות (בצורה פשוטה בעזרת אייקון שמורידים לסרגל כלים)
התמונות נשמרות בלוחות שונים לפי נושאים שאותו אדם בוחר לעצמו, אפשר להביא תמונות מכל אתר, פליקר, מהבית וכו, התמונות שאנחנו מעלים נחשפות לאחרים ואנחנו זוכים להיחשף להמון אימאג'ים שאנשים אחרים מעלים, מגוון התמונות אינסופי מתעדכן כל הזמן,הנושאים הם מכל תחום שהוא, עיצוב, אופנה, צילום, סקראפינג, איור, אוכל, אמנות, עיצוב שיער חח כל מה שתרצו לראות יש.
זו צורה קלה וממכרת ביותר להכיר בלוגים/אתרים חדשים, לגלות טרנדים וכו,
חוץ מזה אפשר לעקוב אחר אנשים שאהבתם את הסגנון שלהם, ואפשר לעקוב אחריכם!
אני ככ אוהבת מציאות!לא, לא ריאליטי, יותר מהסוג שצריך לפשפש כדי למצוא, ללכת למקומות לא צפויים,
למצוא פריט לא צפוי,כזה שאני אומרת לעצמי, אני לא אשלם עליו יותר מ50 ש"ח,
ואז, בקופה לגלות שהמחיר הוא בכלל עשרה שקלים!!
סניקרס מנומרות מכוערות אך מגניבות- 10 שקלים
גופיית LA טראש גירל- 44 שקלים
טוניקת שיפון גלאם-63 שקלים
יש יותר טוב מזה????אני מאמינה גדולה בלשלב, אחד מהחוקים הברורים ביותר בתורת השיק,
הוא לשמור על איזון, יותר מדי זול זה רע, אבל גם יותר מדי יקר עשוי להיות גרוע.
מה שאני בעיקר אוהבת זה למצוא פריטים זולים וטרנדיים, 60 שקלים זה בערך ארוחה בארומה או שתי קופסאות קורנפלקס, אז למה לא שמלה שאלבש פעם או פעמיים ובקייץ הבא אפטר ממנה?
יש היום מבחר ענק של יצרני אופנה מקומיים, שעושים את המילה האחרונה באופנה, האכות היא לא הוט קוטור אבל ברוב המקרים לא נופלת מזו של חברות האופנה הגדולות בארץ, ואפילו של אלה מחו"ל,כמובן שיש ויש, צריך לדעת לנבור בקפידה.
סופהשבוע הגיע תודה לאל.ואיתו הגיעו גם המגזינים....גם בעידן הנוכחי של בלוגים ופינטרסט וכו, אני לא מוותרת על הנייר המודפס.
כן אני יכולה לשבת עם לפטופ במיטה או במרפסת אבל זה פשוט לא אותו הדבר.בתור מי שנמצאת רוב היום על המחשב, יש שני דברים שאני כעקרון לא עושה, לא צופה בסרטים/סדרות במחשב , ולא ממש קוראת כתבות באינטרנט.
המלצה*
מגזין GO החל את דרכו לפני מספר שנים בתור מגזין לצעירות,צבעוני, אופנתי, וקליל, אפילו מדי.
בואו נאמר, שלא ממש הרשיתי לעצמי לקנות אותו מדי חודש, כי הרגשתי קצת מטופשת...
השנה המגזין עבר מהפך שלם, מיתוג מחדש בתור GO STYLE, והרבה תוכן שעומד מאחור השם הזה!
אפשר להגיד שהמגזין התבגר ובמובן הכי טוב של המילה. מגזין לצעירות? כן. אבל כאלה שהן בגיל שלנו ...
לעצמי עשיתי מנוי, וכבר עדכנתי את כל החברות שלי שיש מה לחפש שם בין הדפים הצבעוניים.
הרבה עמודים של אופנה, הרבה מאוד עיצוב הכל מוגש בצורה נעימה ומפתה,
וכמובן האיורים של שירה ברזילאי המוכשרת שמוסיפים טאץ' חו"לי מעולה.בקיצר, כל הכבוד לעוסקות/ים במלאכה שם.
החמצה*
למגזין את יש לי מנוי כבר הרבה מאוד שנים. בתור נערה אהבתי לדפדף בו, מהופנטת להפקות האופנה החדשניות שעשו אסף זיו וראובן כהן עם רון קדמי והדוגמניות הלוהטות של הניינטיז,וכשהתבגרתי הוא פשוט המשיך איתי, אלטרנטיבה המקומית הכי מוצלחת לעיתון נשים (טוב אני חוטאת גם בלאישה פה ושם...)
לאחרונה עם השינויים שעברו על עיתון מעריב, 'את' עבר מעיתון שמגיע פעמיים בחודש, לכזה שמחולק חינם כל שבוע!!!!!לכאורה משמח לא? אז זהו שלא. אני לא אגיד שיש ירידה באכות התוכן או ההפקות, אבל משהו פשוט לא אותו דבר. הרי מוסף 'סגנון' כבר יש...'את' הפך ליהיות מוסף 'סגנון' שמודפס על נייר קצת יותר מבריק...שזה לא רע באופן עקרוני אבל קצת מבאס.
הצצה*
גם את ליידי גלובס אני קוראת בקביעות.יש בו תוכן מרתק, כל גליון מגדיר לעצמו נושא שאותו הוא חוקר מזויות שונות ומעניינות.
יש כתבות פרופיל של אנשים מעניינים בארץ ובעולם, מצליחנים, שמרתק להציץ לחיים שלהם,לסיפור שלהם, לטיפים שלהם להצלחה.
זה מגזין שמעורר הרבה פעמים רגשות אמביוולנטים, כתבות על נשים מצליחות מאוד, חזקות ונחושות, כאלה שיש להן משכורות שקשה לדמיין, או בחורות בגילי שכבר עשו את המליון הראשון או יותר, זה דבר מדהים, שמעורר הערצה מצד אחד, וקנאה מצד שני, לאו דווקא בכסף, אלא במוטיבציה!בבייצים שלהן!
חוץ מזה, בכל גליון יש הצצה לדירה של מליאן זה או אחרת, בגליון האחרון תמונות של הדירה המבאססססתתתת מאוד של בר רפאלי. שממון המחץ. חדר אמבטיה עלוב ביותר.ולא אכפת לי כמה עלה משטח הקוריאן והכיור.
ולקינוח בשביל שלא נסגור את העיתון בתחושה שהחיים שלנו לא משהו, בסוף הגליון, תמונות מארועים כאלה ואחרים בהם השתתפו בכירי המשק ובעלי הממון של המדינה, המדור הזה מבהיר טוב מאוד, שכסף לא עושה אותך יפה ובטח ובטח לא קונה טעם טוב בלבוש.חחח (:
ומשהו לסיום- בנושא אחר לגמרי..
לאיש שעצר אתמול את האוטו באמצע הכביש,ירד בלי וסט זוהר והשאיר דלת פתוחה, רק בשביל לנפנף בידיים ולדפוק לי על החלון של הרכב מתוך רצון להעיר לי על כך שצורת הנהיגה שלי לא לטעמו, יש לי שני דברים להגיד לך, הראשון-אם במקום אישה היו ברכב שני ארסים, או גבר אחר, גם היתה לך התעוזה והחוצפה לבוא להגיד משהו?
הדבר שני עשית כמה עברות תנועה חמורות.
והשלישי הערה כללית לכל הנהגים הגברים שאוהבים לעשות נו נו נו לבחורות בלונדינות שנוהגות טוב מהם,
עוד לא נולד הגבר שהצליח לחנך אותי, אם כבר אני נולדתי לו, זהו אבא שלי.